27 בנובמבר 2018

רוצים להיות? צאו מהראש שלכם!

“We suffer more often in imagination than in reality”
~ Lucius Annaeus Seneca
 
דמיון מודרך

כשאבא שלי עזב את המשפחה ואמא שלי נאלצה לעבוד שעות נוספות, מצאתי את עצמי נעול לבד בדירת שני חדרים, מוקף בספרים ובהמתנה מתמדת שתיכף אמא תחזור.

הייתי אז בין 4-5 והדבר היחיד שיכולתי זה לקרוא (המון) ואז להסתובב בחדר במעגלים ולדמיין את עצמי עובר הרפתקאות מדהימות כשאני הגביור הראשי הכל יכול! כמו בסרט "מטריקס" למדתי כל דבר מייד מבלי להשקיע שום מאמץ (של שנים) בתרגול או ליטוש; סייף, טיפוס, שירה, פיקוד על ספינה, התמצאות והשרדות בג'ונגל הכי נורא – קל! מדמיין ובום – זה כבר שם.

ואז אחד מקרובי המשפחה או חברה של אמא היה מגיע כדי להאכיל אותי צהרים או אמא הייתה חוזרת מעבודה....

אף אחד בבריה"מ של שנות ה-80 של המאה הקודמת לא ידע על מנגנוני ההשרדות של האגו, כאשר אחד מהם הוא לברוא מציאות מדומה ולחיות בעתיד, בציפיה מתמדת שבקרוב זה יקרה, בקרוב יהיה טוב יותר, רק צריך להמתין ולהתאפק עוד קצת והנה זה בא!
כל זה "נחמד" כשאתה בן 4-5 אבל...

כשאתה מתבגר, אתה מגלה שהעולם האימיתי משעמם ואפור יותר מהעולם שיש לך בתוך הראש, שהדברים לוקחים הרבה יותר זמן ואתה לא יכול להיות הכל – אתה חייב להחליט, לבחור ולהיות שלם עם מה שבחרת.

לחיות בתוך הראש – היא אחת הסיבות העיקריות לכך שאנשים מרגישים "שהחיים עוברים לידם"! ההשוואה המתמדת ל-"איך"  הדברים "צריכים להראות".
עתיד פסיכולוגי ועתיד פיזי

אקהרט טול (מחבר של הספר "כוחו של הרגע הזה") מבחין בין שני סוגי העתיד – מאחד אנחנו חייבים להמנע ובשני אנחנו חייבים לחיות.

העתיד הפסיכולוגי הוא עתיד אליו בורח האגו ובו הוא מתקיים; זה עתיד "ורוד" של ציפיה ל"משהו אחר" שתיכף קורה או ל"מישהו" שיבוא להציל אותנו, עליו או אליו נוכל להעביר את האחריות על החיים שלנו, על המצב בו אנחנו נמצאים והשלכות על ההחלטות שאי פעם קבלנו.

בעתיד הפסיכולוגי כל החלומות שלנו התגשמו ואנחנו חיים באולם אידיאלי בו אנחנו כל מה שתמיד שחלמנו עליו – יחסים, קריירה, משפחה, פנאי וכו' אבל זה גם העתיד שיוצר את הדרמה ואת הקרע בין המציאות ל"חלום" וגורם לנו לתחושב תמידית ש"זה לא בדיוק זה" והדבר הבא יהיה "זה" - העתיד הפסיכולוגי הוא מלכודת מוות בו אנחנו מבזבזים את חיינו כי המציאות, לא רק שלא דומה, אלה גם לא מתקרבת לשום דמיון!
 
אגב, לפעמים התחושה שלנו נכונה וצריך לשנות "את המציאות" כלומר, את היחס שלנו אל הנסיבות, את הפעולות שאנחנו בוחרים לעשות ו/או לעשות פעולות ולהחליט החלטות חדשות, אבל המנגנון  הוא שונה לחלוטין...
 
העתיד הפיזי - העתיד הנכון היחיד, הוא העתיד המתוכנן שלנו: פגישות, טיולים, מועדי הגשת פרוייקטים, זמני אימון וכו'... זה העתיד שנוצר מתוך הנוכחות של "כאן, עכשיו וברגע נתון", זה העתיד שנוצר מתוך הוויה ואינטרקציה אמיתית וגשמית עם המציאות כי בדימיון – לא צריך יומן וניהול לו"ז, הכל זמין "כאן ועכשיו"... 
לצאת מהראש
 
המפגש שלי עם העתיד הפיזי היה קשה; קשה מדי שגבה מחיר לא קל...

זה היה כמו לחזור לטלויזיה בשחור לבן או טלפון נייד עם מקשים... זה מאכזיו, זה מבאס, זה פוגע בבטחון העצמי ובתחושת הזהות וההישג האישי ומה שהכי כואב – באנשים הקרובים אליך...
 
אבל, כמו בקטלבל ספורט - הזמן עובר, הסט מסתיים, אתה מניח את המשקולות ומבין שהתגברת גם על זה; למדת משהו, בעיקר על עצמך ואתה חסין יותר היום, יותר מאתמול....
 
היציאה מהראש מתחילה בהבנה שאתה זה לא המחשבות שלך ויצירת חלל ומרחב בין מחשבה למחשבה ע"י ריכוז ונוכחות למה שעובר עליך כרגע בעולם הפיזי (זאת הסיבה שקטלבל ספורט הוא כלי כל כך טוב - אתה צריך להתרכז ולהיות נוכח בכל חזרה וחזרה ויש הרבה כאלה ב- 10 דק' או במקרה שלי בשעה...) ללא ניתוח מחשבתי ונסיבתי כלומר:
  • אם אני שותף כלים – אני מתרכז בפעולות הפיזיות של שטיפת כלים ולא מפליג במחשבות על כמה פירגון אני אקבל מבת זוגתי על זה שאני עוזר בבית וכמה אגו שלי יהיה מבסוט מזה שאני כזה טוב ועוזר.
  • אם אני רושם תוכנית אימון ללקוח – אני מתרכז רק במספרים ובלקוח, ללא מחשבות על חידוש חבילה, כמה טוב הוא יראה או "מה אם יקרה משהו והוא לא אוכל לעמוד בתוכנית שרשמתי לו"...
  • אם אני מבלה זמן עם הילדים או בן/ת הזוג – אני נוכח בכל צליל, ריח, תו פנים, צחוק, רעש, אוירה, סביבה; אני משחק עם עצמי במעין משחק זכרון – כמה פרטים אני יכול לזכור ביחידת זמן הזאת...
 
תרגיל קטן. הבדל גדול.

יש המון כלים להגיע למקומות האלה וכל אחד מגיב טוב יותר לכלי אחר;

כשאני מלווה אנשים בשיטת להרגיש-לפעול-להיות ונמצאים בשלב של מודעות ל"כאן ועכשיו" ונוכחות בטרם עוברים לשלב הפעולה, אנחנו מחפשים ביחד את הכלים המתאימום שמשרתים אותם הכי טוב!
 
תרשו לי לחלוק אתכם את אחד התרגילים הבסיסיים מהם אני מתחיל עם כל לקוח, תרגיל שפותח את הדלת לעולם של מודעות וקיום ברגע הזה.
  1. שבו בצורה נוחה לכם, הניחו את הידיים שלכם על הברכיים או על משענת של כיסא / ספה / קורסא
  2. הביטו טוב טוב בידיים שלכם, כאילו עוד רגע הם אינם ואתם רוצים לנצור את הזכרון שלהם לנצח בתודע שלכם
  3. תנשמו מספר נשימות עמוקות לתוך הבטן, כאשר הנשיפה (הוצאת אויר) ארוכה יותר משאיפה (הכנסת אויר)
  4. עצמו את עיניים
  5. ועכשיו תשאלו את עצמיכם: "איך אני יודע שהידיים שלי שם?"
  6. כחו את הזמן
  7. תרגישו כל פיסת מידע שמגיע מהעולם הפיזי
  8. תגיעו לנוכחות מוחלטת בה אתם לא צריכים את העיניים כדי לדעת שהידיים שם
  9. פתחו את העניים ותמשיכו בסדר היום שלכם מאותה התחושה
 כמה שהתרגיל פשוט, ככה הוא יעיל!
 
אחר כך, אפשר לתרגל נוכחות של איברים אחרים כמו ראש או רגליים.
בשלבים מתקדמים יותר, אנחנו עוברים להתרכז באיברים פנימיים והלב הוא הראשון ביניהם...
 
התרגול לוקח כשתי דקות בלבד ואני מנחה את הלקוחות שלי להשתמש בו כ"חטיף נוחכות" כל פעם שהם מוצאים את עצמם לכודים בתוך הראש והעתיד הפסיכולוגי.
סיכום:
 
כמו כל דבר בחיים, זה קל לקרוא ולהבין את זה אבל קשה יותר ליישם - וזה בסדר!

זה מה שנקרה תהליך ודרך להארה והתפתחות אישית...

כמו שאמר לי פעם המורה להתעמלות שלי, שהאמין בי בזמן שלא האמתי בעצמי – תמשיך לנסות עד שתצליח!
 
האמינו לי שהעולם מחוץ לראש שלכם הוא יפה יותר מכל דמיון אבל חייבים לעשות את הדרך, דרך שאף אחד לא יעשה במקומכם ועם זה אני משאיר אתכם, יקרים שלי -
 
תמשיכו לנסות עד שתצליחו!
 
שלכם,
מיכאל

תגובה 1:

Whatsapp Button works on Mobile Device only

Start typing and press Enter to search