“A ship in harbor is safe — but that is not what ships are built for.”
~ John A. Shedd
אתה מנווט את ספינת חייך באוקיאנוס של החיים. אין GPS, אין רמזור, אין שביל מסומן או מצופים עם כיתוב: "הגשמה אישית בעוד...." או "הכרה בינ"ל לפניך"; רק אוקיאנוס אין סופי משתרע עד קו האופק. אתה מסרטט את המפה האישית שלך לפי כוכבים בלילה, שמש ביום ואינטואיציה בלב. פתאום אתה רואה ראש של מפלצת איומה מגיח על פני המים, מה תעשה?
האם, בתור קברניט אמיץ הלב, תדע להישאר קר רוח, לתת את הפקודות הנכונות לצוות, להסיט את הספינה, לעקוף את המפלצת הנוראה, אך להישאר ממוקד ולחזור חזרה למסלול בדיוק בזמן לגלות שלפניך סלעים תת קרקעים המסתתרים אחרי המפלצת ומאיימים לקרוע את דופן הספינה שלך ולסכן את ההמשך ההפלגה ואת חיי הצוות. ושוב ביד רמה, ביטחון עצמי ואמונה שאין דבר שאמנע ממך להגיע לאיתקה שלך, תדע לכוון את הספינה מסביב לסכנה ולנווט אותה חזרה למסלול חייך וכך תמשיך להשיט את הכלי עד אשר תשקע השמש מעל ראשך וספינתך תנוח בנמל מבטחים ואתה, עם שיער שיבה ופנים חרוכות מהשמש, רוח וחווית, תשב על הסיפון, תביט אל האוקיאנוס האין סופי, תחייך לעצמך ותומר בלב: זו הייתה הפלגה טובה!..
או, כשתתקל במפלצת המגיחה מהמים, תכנס להיסטריה, תסיט את הספינה מהמסלול, תעקוף את המפלצת שבדיעבד גם לא הייתה כזאת מפחידה, ותמשיך להביט לאחור, שמה אולי היא רודפת אותך, תחשוב "מה יכול היה לקרות אם..." ותאמין שאתה קברניט "שאין לו מזל בחיים" ו"למה זה מגיע לך"; במקום להיות בקדמת הספינה ולאחוז בחוזקה בגלגל-הגה, אתה עמוד בירכתי ספינתך ומביט על השובל שהספינה שלך משאירה מאחור וחושב, חושב, חושב... כשתתעורר, תמצא את עצמך אבוד בתוך האוקיאנוס כי איך תדע לחזור למסלול עם הכל מסביב רק מים והקו האופק מסביבך; המפרשים שנשאו אותך בגאווה – שמוטים, הצוות נטש אותך והשאיר לך ספינות הצלה קטנה אבל "מה הטעם?" ובמקום לחזור לגלגל-ההגה ולנווט, אתה נשאר להביט באדוות, להביט לאחור ולחושב "כמה טוב היה פעם" ו"למה לא פעלת אחרת" שראית את המפלצת.
אתה וספינתך תהפכו לבית קברות צף, לרוח רפאים הרודפת ספינות אחרות באוקיאנוס של החיים ושואלת ללא הרף האם מישהו יודע איפה המסלול שלך?..
***
בסדת כתבות הבאה, אני אשתף מה הוא חוסן, למה הוא חשוב, במה הוא תורם בחיי היום יום שלנו ואיך לבנות אותו.
הוסף רשומת תגובה