8 ביוני 2017

הרהורים על רצינות בתוך הלא רציני ועל הנפילה הראשונה של האדם


פרולוג:

אתמול בערב ביליתי עם הבן שלי במגרש בזמן שביתי הבחורה היתה בחוג.

"אבא, בוא נשחק ב- "בן 10" אני אהיה בן 10 ואתה קווין 11" (דמויות מהסדרה)

זה שאבא סיים בזמנו את "בית צבי" (ביה"ס הגבוה לאומנויות הבמה) לא שינה את העובדה שאבא התנהג כמו פוץ מוחלט, היה קפוא, לא רציני וחיפף מתוך תקווה שיבאו חברים שלו ואוכל להפיל עליהם את הבן שלי...

אבל הבן שלי רצה לשחק איתי, הוא רצה לבלות עם אבא שלו ולא עם חברים; ואני פספסתי הזדמנות נדירה להיות שם, או ליתר דיוק – היתי שם מבלי להיות שם.

-        כמה מאיתנו "בוכים" על כך שאין לנו זמן להיות עם הילדים שלנו?..

-        עכשיו תנסו להזכר כמה רגעים כאלה פספסנו?..

הינו שם יותר פעמים מאשר אנחנו זוכרים, אבל אנחנו לא זוכרים כי לא נוכחנו שם
הנפילה הראשונה של האדם
"כך את עצמך ברצינות" הוא משפט מעוס על כל ילד שאמא טובה חופרת לו במוח מגיל התבגרות ועד... בעצם זה נגמר יחד עם האמא...

אך בקלישאה הזאת תמון אחד המפתחות לאושר של האדם.

לקחת ברצינות, משמע להיות נוכח באקט העשיה, בין אם זה מסע ומתן, עבודה, שיחה או... מחשק עם ילדים.

אי שם ביצענו חלקוה גורלית:

1)     יש דברים "לא רציניים" שאפשר לחפף אותם = לא להיות נוכחים בהם.

2)     יש דברים "רציניים" (של מבוגרים = משעממים תחת) אשר מחייבים נוכחות ורצינות.

אם זה נכון, למה אנחנו לא מאושרים בחלקינו, למה רודפת אותנו התחושה של "יש שם עוד משהו...", "דפקו אותי...", "זה לא מספיק טוב..." וכו'..
רצינות ≠ חליפות, שעונים ורכבי יוקרה, פוזות ופרצופים רציניים - אותו פרצוף שעשוים כשמתאמצים נורא חזק כשעושים קקי...

רצינות = נוכחות = חיבור לרגש = חיבור לתת המודע

חיבור לתת המודע הוא השלב הראשון (מבין שלושה) בדרך לנוכחות, הוא:

FEEL (העיקרון הראשון בשיטת BE A MONKEY) – מאפשר לי להתחבר לאני העצמי ולשאול האם זה באמת מה שאני רוצה? האם זה נכון עבורי בנקודת הזמן הזאת? האם זה זה מה שיעשה אותי מאושר?

במידה והרגשנו שזהו הדבר, אנחנו עוברים לשלב השני, שהוא:

ACT – פעולה מודעת ו- "רצינית" להשגת המטרה, בין אם מדובר בפתיחת עסק, רכישת דירה, מחשק ילדים או לימודים אקדמאים אגב, חברה שעושים טיול ארוך אחרי צבא כדי "להבין" מה הם רוצים לעשות, נכנסים שלב ה- FEEL שלוקח זמן אבל אחרי שהם חוזרים (לרוב) הם נעולי מטרה כמו טיל חום, שלב ה- ACT ומאוד שלמים ושלבים בדרך שלהם!

אחרי שלב הפעולה, מגיע השלב האחרון, אותו מצב נכסף שכולנו כל כך כמהים לו:

BE – שלב ההוויה, נוכחות מלאה בתוך המצב, שטופי אנרגיה חיונית וחיובית ומלאי תחושת סיפוק והגשמה; שלב שלא מצריך שום פעולה, אלה פשוט להמצא בו, ללגום אותו עד, למצא ולעשות צעד הבא...

אפילוג:

אתם יודעים למה אנחנו כל כך אוהבים קומיקאים?

כי הם לקוחים ברצינות את הלא רציני ומרגשים אותנו עד דמעות!

האם יתכן שנוכל לרגש ולהרגיש את עצמינו אם נתיחחס ברצינות ללא רציני, מתוך חיבור עמוק לרגש, עשיה והוויה?..

אני לא יודע אבל היום אני והבין הולכים למגרש והפעם אני הולך להיות קווין 11!!!


!Let YOUR monkey out
נ.ב.

אין כמו קלאסיקה מעת אומן ענק כדי לסיים מאמר מהלב...




פרסום תגובה

Whatsapp Button works on Mobile Device only

Start typing and press Enter to search