29 בינואר 2021

סמול טוק עם א. אופל – חטא

"מה שלומך?" – שאלתי את א. אופל בעודו צונח בכורסת טלוויזיה ישנה בסלון ומעסה את ראשו. ניכר שעבר עליו יום – לפחות באמות מידה ארציות – קשוח.

"יכול להיות יותר טוב." – סינן א. אופל בחזרה. נאנח. נשם נשימה עמוקה. ועוד אחת. נשיפה וחיוך.

"כבודו מתרגל פראניאמה ?" – חייכתי?

"טוב שמע זה מה זה קורע!" – הביט בי א. אופל. – "מה, כבר אסור לבן אדם לנשום מבלי שיאשימו אותו בתרגול יוגה או איזה שיט אחר, שאתם, בני אנוש, נאחזים בו בתקווה שזה מה שיציל אתכם?!.."

"טכנית, כבודו לא בדיוק בן אדם" – הפעם היה תורי להרצין.

"שנון. מאוד שנון." – גלגל א. אופל את עיניו. מבטו נפל על בקבוק ג'וני ווקר שעמד על השולחן. – "יש לך טעם של כסיל, מישה! לפחות בנוכחותי על תבזה את עצמך." – השולחן החליף את עצמו למעמד עץ מהגוני אדום,

 עליו עמד בקבוק שבל בלנק 1947 ופלטת גבינות שעל קיום של חלקן אפילו לא ידעתי. – "קצת סטייל, בן אנוש, קצת סטייל." – לא ראיתי את פניו של א. אופל אך ידעתי שהוא מחייך עכשיו, מרוצה מעצמו.

 

הפגישות שלי עם א. אופל החלו לפני זמן מה.

ערב אחד שהתיישבתי לנוח בשקט, שכולם סוף-סוף ישנים, בכורסת הטלוויזיה ישנה, שלרוב עומדת ריקה בפינת הסלון, הופיעה דמות.

בלי עשן והפקת "פסטיגל", צווחות של נשמות מתייסרות, מוזיקת מטל או כל מה שלרוב מתלווה לסיפור התגלמות השטן.

ישבנו בשקט.

הצעתי לו את הוויסקי שהיה לי. הוא אמר שאני "רוסי חסר טעם" ובתורו העמיד בקבוק של רמי מרטין לואי ה- 13 על השולחן.

כך הכרנו.

מדי פעם הוא היה קופץ לביקור.

היינו יושבים ושותים.

הוא היה מזמין.

היו לו מקורות וספקים בכל מני מקומות וכל מני עידנים של ההיסטוריה מוכרת יותר ולפעמים לא מוכרת כלל;

א. אופל היה מנומס להפליא. שקט. נעים. עדין. לא מה שמצפים. בלי קרניים או ריח גופרית...

א. אופל גם היה עייף – הרגשתי זאת – הוא היה עייף נפשית – עד כמה שההמשגה מתאימה לדמות. כמו ציפור שעוצרת לנוח על אחד הגגות בדרכה לארץ חמה כך, היה נדמה לי, היה מגיע א. אופל לנוח בכורסת הטלוויזיה הישנה שלנו בסלון.

הוא היה בודד...

פעם שאלתי אותו למה דווקא "הוא"? תשובתו הייתה ש"הוא" פרשנות ופרי דמיוני בלבד. שהוא יכול להיות "היא" או "הוא + היא" או כל דבר אחר שהדמיון שלי ירצה. כך ש – כמו תמיד – התשובות אצלי. הוא רק משקף את התת-מודע שלי.

ככה החלו השיחות שלנו.

 

-        אז, – שאלתי אחרי שלגמנו מהיין המשובח, – מה קרה הפעם?

-        נמאס לי שמאשימים אותי בחטאים שלכם!

-        ואתה לא קשור אליהם בשום אופן?

-        לא!

-        אם אתה לא קשור אליהם, מה מציק לך כל כך? הרי אין ידך בדבר ממילא. לפחות לדבריך.

-        אני אגיד לך, מה מיציק לי! – התפרץ א. אופל. – העובדה שאתם, בני אדם, מדביקים תוויות של דברים שאין לכם מושג לגביהם, עליי – שגם לגבי אין לכם מושג מלבד מעשיות הזויות שאתם קורים "דת".

-        רגע, אבל לאורך ההיסטוריה המעשים הטובים הם נחלת אלוהים, או הטוב האולטימטיבי, ומעשים רעים, רצונות ומחשבות – הן פרי ידך.

-        מישה! – א. אופל חייך אליי בסרקזם טהור – אתה מסוגל ליותר טוב מ"זה". בחרתי בך בסיבה. אל תבזה את עצמך בבקשה.
אתה יודע שמה שאתם מכנים "אלוהים" ואני – אנרגיה בלבד. אחד בעל מטען חיובי, האחר – שלילי. זהו. 

אנחנו מייצגים את האיזון הנצחי של היקום ושל הטבע.

המעשים שלכם הינם אנרגיה בלבד. זו הפרשנות שלכם, שמאוד לא עקבית במהלך כמה אלפי שנים, שצובעת את המעשים שלכם ב"טוב ורע" שחור ולבן.

מהרגע שהופעתם, כמו ילדים קטנים, אתם מתרוצצים בינינו – מאשימים, מתחננים, דורשים, מבקשים, מוכרים את נשמתכם ועושים הכל כדי לא לקחת אחריות. תמיד דואגים שיהיה לכם את מי להאשים ובמי לתלות את התקוות. מייללים כמו כלבים ליד הדלת בזמן שהיא הייתה פתוחה מאז ומעולם.

-        וואו, פרקת. – אמרתי, בעודי מוזג לנו עוד מנה. – וכל זה בגלל חטא?

-        כמובן שלא. – ענה א. אופל בזמן שכוסו שטה לה באוויר אל תוך ידו. – בוא ואשאל אותך שאלה.
מה זה חטא?

-        חטא... זה מעשים או התנהגות שאינם מקובלים על חברה בה חיי הפרט, ו...

-        רגע!  - א. אופל התעורר וניכר בו עניין רב. – אז מה שאתה אומר, שאם אתה חיי בחברה בה מותר להרוג – אין רצח זה חטא? כלומר, אתה תרגיש בנוח ללכת ולהרוג אדם רק בגלל שהביט בך לא לשביעות רצונך? תהיה מוכן להטיח בקיר תינוק שמסרב לישון בלילה ומדיר שינה מעניך – ותהיה לגמרי שלו כי אשתך תלד עוד.. בעצם, למה אשתך – צא החוצה, תמצאה בחורה ולא משנה בת כמה היא, כל עוד היא יכולה ללדת, תאנוס אותה ויהיה לך עוד ילד. אולי הפעם יהיה מנומס ולא יבכה באמצע הלילה כי כואבת לו הבטן או הוא רעב. עשה מה ברוחך כי הסובבים יעשו בדיוק זאת ולא יגנו את מעשך!

-        כבר היינו בסרט הזה, – עניתי. – תקופה של ימי הביניים, אם אני טועה.

-        זו רק אחת מהן. – קרץ אליי א. אופל – אז, מה זה חטא, מישה? מה שציינת לפני זה נקראה "נורמות" – התנהגות מקובלת על רוב, ולא משנה אם היא מוסרית או חברתית – ואני שאלתי: מה זה חטא? – א. אופל המשיך להביט בי ולחכות לתשובה. – זה קל להגיד: "זה השטן!", "הוא אשם!", "אני בכלל לא התכוונתי!" וכשואלים אתכם שאלה פשוטה, אתם שותקים ואין לכם מה לומר...

 

יש להודות שא. אופל אמר אמת. השאלה הייתה עמוקה יותר מתשובה שטחית אותה מלמדים אותנו.

נורמות וחטא הם אכן שני דברים שונים. נורמות קיימות רק בקבוצה ומשרתות את מטרת הקבוצה. לכל קבוצה יש מנהיג. איפה שיש מנהיג יש רווח. רווח לא מתחלק שווה. מופעיות מעמדות. נורמות מתעוותות בהתאם למעמד. כלומר, נורמות כפופות למצב הרוח של הקבוצה הקובעת את הנורמות.

חטא... חטא יכול להיות קיים גם כשנורמות נשמרות.

חטא זה ייסורים אישיים על משהו שחשוב "לי" ולא בהכרח מפריע או מתנגש עם הנורמה. 


-        יופי, תמשיך! – א. אופל עקב אחרי מחשבותיי. – אחד המקורות של מילא "חטא" מגיעה מהלטינית  ופרושה "אשמה".

-        ואנחנו מרגישים אשמים גם שלא הפרנו שום נורמה. – המשכתי את קו המחשבה – יש משהו בנו, שמפריע לנו. משהו עמוק שישנו שם ולא נותן מנוח. משהו שמייצר לחץ פנימי שאין לו פורקן.

-        ומה קורה למשהו עמוק שכלואה במבנה סגור ומייצר לחץ?

-        בסופו של דבר הוא מתפרץ... בתור התנהגות המתפרשת כלא נורמטיבית. עד שלא נלמד איך להחזיר את האיזון בפועל. ולא לדבר על מה אבא שלך עשה לאמא שלך או מה אמרה המורה בכיתה ד' ולמה דנה סרבה לצאת אתך בכיתה ו' – ולתלות בעבר אשמה על התנהלותך בהווה.

-        הידד לפסיכולוגים – א. אפל חייך כמו חתול שהצליח לגנוב חתיכת דג שהפשיר על השיש מבלי שנתפש ונענש; – אגב, בבודהיזם כה יקר לליבך אין מושג חטא, לפחות לא במובן של הדתות החדשות. –

-        אמת. בודהיזם שם לב על שלוה... רגע, על איזון פנימי! ברגע שהאיזון מופר מופיע אי שקט. היא שקט מייצר לחץ או דחק להחזיר את האיזון הפנימי. שלא מקשיבים פנימה אלה משתדלים להשתיק את הלחץ ע"י מתווכים חיצוניים רק מגדילים אותו עד שהוא מתפרץ כלפי פנים או כלפי חוץ – התמוטטות נפשית או התנהגות לא "הולמת", אובדן שליטה על דחפים – שדים, כמו שאוהבים לקרוא להם בדת מערבית – כאשר הדחפים יורים לכל הכיוונים במטרה לשחזר את האיזון.
אזי חטא – הוא כל פעולה נגד העצמי. פעולה המפרה את האיזון הפנימי. אי הקשבה ללב. הליכה עיוורת עם ההדר. הסרת והעברת אחריות ואז רגשות אשמה וכעס על אותם הגורמים אליהם העברנו את האחריות מלכתחילה!

-        בראבו, מישה, בראבו! 

     אכן, חטאה הוא העדר מחשבה אוטנטית והקשבה פנימית.
חטאה, הוא כל פעולה שאחד עושה נגד טובת עצמו, עקרונותיו, אמונותיו וחלומותיו.

-        והמצפן של חטא הוא רגשות אשמה?

-        בדיוק!
חשוב על כל פעם שעשית משהו נגד עצמך, שפעלת נגד "רגשות בטן" שלך, שעשית משהו נגד מה שאתם מכנים אינטואיציה. איך הרגש?

-        לא משהו...

-        וכשה היה לך האומץ ללכת "נגד הזרם" ועם תחושות הבטן שלך?

-        הרבה יותר טוב.
אך זה לא מסביר את סיבת הביקור שלך.
מרגיש לי שלא הגעת ללמד אותי. נראה לי שאתה רוצה לשמוע משהו ממני.
מה מפריע לך בכך שמאשימים אותך בחטאים?

-        לא יודע. – משך א. אופל בכתפיו. – מציק לי. ואני לא יודע על מה לשים את האצבע, לו הייתה לי אחת כמובן.

-        מציק?

-        כן, בן אדם, אתה יודע מה זה מציק. אין צורך בטכניקת שיקוף. אתה לא פסיכולוג.

-        הםםםם... אתה יושב על ספה. אנחנו משוחחים. אתה מעלה סוגיות... תקן אותי אך...

-        בחרתי בך כי אתה יודע להקשיב. – קטע את דברי א. אופל. – ומה שיותר חשוב, יודע לשאול.  מחשבה שלך יודעת להצליב דברים מעולמות שונים. את פרויד אני מכיר באופן אישי. אם חפצתי בפסיכואנליזה הייתי פונה אליו ישירות.

-        טוב. האם "מתחמק" זו מילה מוצלחת יותר מ"מציק"?

-        תמשיך... – א. אופל שקע יותר בכורסא ושתי הכוסות שלנו התמלאו מבקבוק שלא נגמר אף פעם.

-        עושה רושם, שמה שמפריע לך זאת לא האשמה שמטיחים בך – אתה לא שם קצוץ על מה חושבים עליך – אלה העובדה שאתה לא מקבל את הקרדיט הראוי על זכויות היוצרים של ה"חטא". היות ואתה אנרגיה שלילית המאזנת את החיובית, אחרת לא היקום, הטבע או החיים לא היו קיימים, חוסר איזון ואי שקט פנימי הוא קניינך הרוחני. מה שמפריע לך, זאת העובדה שניכסו לך את תופעת הלוואי – הפעולות, שהן שלנו – ולא את המקור. זה כמו שסופר מקבל את הקרדיט על עריכה בזמן שמו"ל קוצר פירוט על התכון.

 

הכורסה הייתה ריקה.

השולחן חזר להיות מה שהיה, עליו בקבוק ג'וני ווקר, ממנו הכל התחיל.

 

-        טוב, אתה מישה, טוב! – שמעתי את קולו של א. אופל. – ותתחיל לשתות משקאות אציליים, יש לך טעם של כסיל!

-        בשמחה. – עניתי לאוויר. – בפעם הבאה שאתה מגיע.

 

לא הייתה תשובה אך הרגשתי את א. אופל מחייך.

דוז פואה.

 

המשך יבוא...

 

פרסום תגובה

Whatsapp Button works on Mobile Device only

Start typing and press Enter to search