-
אבא, רוצה תה עם חלב?
-
בכיף!
-
לשים לך סוכר?
-
לך על זה!
שוב התיישבו להם – ילד בלונדיני, כבר לא כזה קטן – השט על גלי החיים על עבר הזריחה, וילד, שפעם היה שטני, עוד לא כזה זקן – הנישאה על גלי החיים אל עבר השקיעה – על ספה קטנה, בחדר קטן, משוחחים על נושאים גדולים משניהם.
אבא ובן, שתיהום של חוויות וניסון חיים מפריד ביניהם, וכוס תה חם עם חלב מקרב.
אחד, שמעולם לא הכיר את אביו, שני – שלעולם לא יישכח את אביו...
לא ישכח...
לא..
כן! מצאתי את ההמשך...
- ניקיטה, זוכר מה אמרת אתמול על גן עדן וגהינום?
- כן. שזוכרים אותך בגלל מה שעשית. טוב או רע. ככה לעולם יזכרו אותך. אתה לא יכול לשנות דברים אחרי שאתה מת.
- יופי! בוא נניח לרגע את הטוב ואת הרע. האם אנשים שאנחנו זוכרים אותם עשו את מה שהם עשו מתוך רצון שנזכור אותם?
- לא יודע. אולי.
- תגיד לי, אם אתה עושה משהו רק בגלל שאתה רוצה שישמו אליך לב, אבל אנשים לא מתייחסים – אתה תמשיך לעשות את זה?
- לא.
- ואם אתה עושה משהו שמאוד-מאוד מעניין אותך – אתה תמשיך?
- בטח! זה כמו ששחקתי "מיינקראפט" (משחק מחשב) זה כל כך עניין אותי שאמרתי לעצמי – "אני לא מפסיק עד שאני לא מנצח את הבוס!". הכנסתי ליוטיוב, מצאתי קודים, ניסיתי, למדתי לבד, ובסוף הפכתי לאלוף במשחק!
- אני זוכר. כל הכבוד! וכמה זמן היית מוכן להשקיע?
- לא יודע.. כמה שצריך.
- והיה איכפת לך, שאני ואימא, אמרנו לך שזה "רק משחק", שזה "טיפשי", שאתה "מבזבז" את הזמן, שתעשה משהו "מועיל" יותר עם הזמן שלך?
- לא. אבל זה גרם לי להרגיש שלא מכבדים אותי. אני ילד אבא, זה מה שמעניין ילדים – משחקי מחשב. אני לא רוצה להיות מבוגר כמוך. יש לי זמן.
- ולמה – למרות כל מה שאמרנו – המשכת?
- כי זה היה חשוב לי!
אבא, למה אתה תמיד ממשיך לעשות את מה שאתה עושה?! בגלל אותו הדבר, לא?
אני זוכר איך הייתם רבים עם אימא. היא הייתה צועקת עליך ואתה היית שותק. הייתי ילד קטן, שכבתי במיטה ושמעתי איך אימא אמרה לך את אותם הדברים, שאמרתם לי – שמה שאתה עושה לא מביאה כסף, שאף אחד לא צריך את זה, שאתה מבזבז את הזמן שלך, שתעשה משהו אחר, תמצא עבודה, שתוותר...
ניקיטה היה נסער.
לעולם לא אדע, האם כעס בגלל שלחצנו עליו להתבגר, או בגלל שאני מעולם לא "הגנתי" על עצמי. פשוט ישבתי, חייכתי והמשכתי להאמין.
שתינו בשקט תה מתוק עם חלב...
- ניקיטה...
- כן, אבא.
- האם זיהית את מלכודת המוות?
- מלכודת המוות?
- כן. גם אתמול וגם היום עברנו לידה. היא שם תמיד. ממתינה. עורבת בשקט לנשמות. ואם אתה נופל לתוכה – קשה מאוד לצאת ממנה.
- מה זה המלכודת הזאת?
- אתן לך רמז – האם מה שאני עושה, אני עושה מתוך רצון שתזכרו אותי, או...
- עצור, אבא! הבנתי... הםםם... רגע, אבא... אם אני רוצה... לא.. מצאתי!
אם אני עושה משהו.. שאני מאמין בו מתוך אהבה, יש סיכוי שאני אעשה משהו שיעזור גם לאחרים.. ואז אולי הם יזכרו אותי ויספרו עליי לאחרים, גם שאני אמות. ואם זה יקרה, אחייה לנצח בגן עדן שהוא זיכרונות טובים.אם אני עושה משהו.. שאני מאמין בו מתוך אהבה, יש סיכוי שאני אעשה משהו שיעזור גם לאחרים.. ואז אולי הם יזכרו אותי ויספרו עליי לאחרים, גם שאני אמות. ואם זה יקרה, אחייה לנצח בגן עדן שהוא זיכרונות טובים.
- כן...
- אבל... אם אנסה בכוח שיזכרו אותי – לא אעשה דברים מתוך הלב... אעשה, כי מישהו אמר או רוצה – ואז אני אהיה עצוב. כי אף אחד לא שם לב אליי. עצבני. כועס.
כמו בבית ספר – שאני עושה דברים מצחיקים וחברים לא שמים לב אליי, אז אני עושה משהו כדי שיצחקו בכוח. ושהם לא צוחקים, אני מתעצבן ממש. ואז המורה כועסת עליי.כמו בבית ספר – שאני עושה דברים מצחיקים וחברים לא שמים לב אליי, אז אני עושה משהו כדי שיצחקו בכוח. ושהם לא צוחקים, אני מתעצבן ממש. ואז המורה כועסת עליי.
- ואיך זה גורם לך להרגיש?
- רע.
- ומה אתה עושה אז?
- עושה בכוח שישמו לב אליי.
- והתוצאה היא טובה או רעה?
- רעה.
- ואיך זוכרים אותך, בתור ילד טוב ומצחיק או ילד שובב שמפריעה?
- ילד שמפריעה.
- ואיך היית רוצה שיזכרו אותך?
- בתור ילד טוב שמצחיק.
- אז מה אתה צריך ללמוד לעשות, כדי שיזכרו אותך בתור ילד טוב ומצחיק?
- לוותר...
- ניקיטה!!!
- נכון, סליחה אבא – לשחרר!
אם לא מצליח לי, לא להתעקש על אותו הדבר בכוח. לנסות בפעם הבא.אם לא מצליח לי, לא להתעקש על אותו הדבר בכוח. לנסות בפעם הבא.
- נכון מאוד, ניקיטה. זוהי מלכודת המוות של הנשמות – הרצון שיזכרו בכוח. התעקשות שישימו לב.
האם אני, בתור אבא שלך, יכול לקחת אחריות שתזכור אותי?האם אני, בתור אבא שלך, יכול לקחת אחריות שתזכור אותי?
- לא.
- האם אני יכול להבטיח, שכשאתה תתבגר ויהיו לך ילדם משלך – אתה, כל הזמן, תספר להם "איזה אבא נפלא" הייתי?
- לא.
- ואם אני אנסה בכוח, שתזכור. אם כל יום בכוח אני אספר לך עליי וכל יום אני אבקש ממך אבטחות שתזכור אותי ותספר עליי – מה זה יגרום לך לעשות?
- לעשות לך דווקא. לשכוח ולא לדבר עליך.
- עכשיו תגיד לי אתה – מה הדבר היחיד שאני כן יכול לעשות?
- כלום, אבא. פשוט להיות הכי טוב שאתה יכול.
- ומה אתה יכול לעשות?
- כלום. פשוט להיות הכי טוב שני יכול.
- נכון מאוד ניקיטה. כלום. אך בכלום מסתתר הכל!
כשאתה מנסה לרצות אחרים, אתה תמיד תרגיש כועס ורע. כי לאחרים לא איכפת. חלקם מקנא בך ולא ישים לך בכוונה. ואת חלקם – זה פשוט לא מעניין.
רק שאתה עושה דברים מתוך אהבה, מתוך תשוקה, מתוך אמונה ואור, ולא איכפת לך האם שמים לב או לא שמים לב – מי שצריך לראות אותך, יראה אתך ומי שצריך לזכור אותך – יזכור.
כי לא בכוח, אלה בכוח החמלה ואהבה זכית להיכנס לליבם של אנשים. ובתורם, בתוך אהבה והכרת תודה – יזכרו אותך.
לך עם הלב שלך, חמוד שלי!
זאת הסיבה שאני אומר לך – לימודים זה חשוב, אבל חשוב יותר לחיות מתוך תשוקה ואמונה בדרך שלך! לעשות דברים מתוך אהבה. לחיות הכי חזק ואמיתי שאתה יכול. לשים מטרות גדולות ממך ולעשות הכל כדי להגשים אותן, כמו אדיסון – לא משנה מה אומרים לך ולא משנה כמה "נכשלת".
ומה יקרה אחר כך? אינך יודע. וזה בסדר. זה מה שהופך את החיים ליפים כל כך. להרפתקה נפלאה מכל.
- אבא...
- כן, חמוד.
- זה מה שאתה מנסה ללמד אותנו בדוגמה אישית שלך?
בגלל זה אתה ממשיך להאמין וללכת בדרך שלך?
בגלל זה לא ויתרת, גם שאתה ואמא רבתם על כסף ועבודה?בגלל זה ששתקת וחייכת שאמא צעקה?
זה מה שאתה רוצה שניראה, שאתה יושב עצוב ולבד במטבח וממשיך לעבוד?
זאת הסיבה שכל בוקר אתה עושה את הטקס שלך כדי להתמיד?
בגלל שאתה רוצה שניראה שזה לא קל, אבל שווה את זה.
לא ציפית לשמוע את זה מילד בן עשר.
שמח ששמעתי.
אין שמחה גדולה מזו, שתלמיד שלך הופך למורה שלך.
הבטתי למעלה, לאבא היחיד שהכרתי.
ראיתי את הזקן מהנהן ומחייך אליי: "אתה בסדר אתה. הכל בסדר. רק תמשיך."
- לילה טוב, ניקיטה.
- לילה טוב, אבא.
- ו... ניקיטה..
- כן אבא.
- תודה לך!
- בבקשה אבא.
הוסף רשומת תגובה