2 במרץ 2021

תקווה. אמונה. ופוטנציאל פעולה.

 


(מסדרת סיפורים "סמול טוק עם א. אופל)


התעוררתי בתחושה מוזרה.

מישהו או משהו קרה לי...

חדר השינה היה חשוך. אשתי ישנה שנת תינוקות צמוד אליי ורק סול, החתולה שלנו, ישנה הייתה ערנית כמוני. היא הרגישה משהו, ישבה על המיטה והביטה בי כשואלת "גם אתה מרגיש את זה?".

התיישבתי על המיטה, רגליי נגעו בפרקט הנעים ו...

-        חתולים מרגישים כל שינוי בשדה הקיום. – א. אופל ישב על כיסא בימאי, לידו שולחן עגול ובקבוק קורוואזיה S.V – זו הסיבה שמצרים קדומים השתמשו בהם כמתווכים בין עולמות ו"דודות מכשפות", כמו שאתם מכנים אותן, אוהבות אותם כל כך.

 

ליד השולחן הופיע כיסא בימאי נוסף. הבנתי את הרמז והתיישבתי.

 

-        לא אמרנו שאני מזמין? – שאלתי.

-        כמובן שאתה! – ענה לי א. אופן ומזג שתי כוסות. – הבקבוק הוא שלך, יקירי. אני מעדיף משקאות אציליים יותר, אבל אני מבין – סגר, שלושה ילדים, אישה, משכנתא. – א. אופל חייך לעצמו והדליק סיגר. – אך, כמו שאומרים אצלכם ה"רוסים", "זה לא המשקה – זו החברה."

-        כבודו מפגין סרקזם יוצאה מן הכלל! – חייכתי בחזרה. – לשתות על הבוקר, כידוע לך, סימן של אלכוהוליזם.

-        ולעשן, סימן להרס עצמי – משך בכתפיו א. אופל. – שאלת לגבי תקווה, כמדומני.

-        אמת. וזאת הסיבה שגררת אותי מהמיטה על הבוקר? כי היה לך חשוב לענות לי? או ש.. או שהנך בודד?..

-        מה אתה רואה? – התעלם מהשאלה שלי א. אופל.

 

שאלה היית במקום. לא שמתי לב שהיינו במעין חלל ריק עם אור עמעום שהגיע כאילו משום מקום. תחושה מוזרה של "אני מכיר את המקום הזה" כרסמה בי... במה! במה ריקה של תיאטרון! זה המקום בו ישנו עם הסטן ושתינו קוניאק. אבל היה זה תיאטרון "אחר". גדול יותר.. מקיף.. מכיל..

 

-        ברוך הבא למרחב האפשרויות. – חסך ממני את התהיות א. אופל. – אתם, בני אנוש, קוראים לזה שדה קוונטי. יקום ועוד כל מני שמות.

-        "כל העולם במה", אמר שייקספיר. – הבטתי על א. אופל. – משום מה יש לי תחושה שהוא גם ביקר כאן.

-        אתה לא ה"ראשון שלי" מישה. – קרץ לי א. אופל.

-        ואתה לא שלי – קרצתי אליו בחזרה. – קודם סרקזם, עכשיו ציניות. אני מבין שכבודו במצב רוח מרומם, או ש...

 

היות וסטן הינו אנרגיה טהורה בעלת פוטנציאל שלישי, הוא לא יכול לחוות מצבי רוח כמו בני אדם. ליתר דיוק כן, רק מצבי הרוח במקרה שלו, הם תנודות באנרגיה. כמו מספרים שנעים על סקאלה בין מינוס לפלוס. הכיוון ממנו הם מגיעים אינו משנה את העוצמה, אלה מצביע על קוטביות – כמו בחשמל.
אם כך, א. אופל התחיל לענות על השאלה שלי מהרגע שהתעוררתי, וכל אלה היו רמזים מתרימים ל...

 

צליל מחיאות כף ניער אותי מרצף המחשבה. – כל הכבוד, מישה! כל הכבוד! – א. אופל התרומם מהכיסא. – בוא נצאה לטיול.

-        איפה? – שאלתי. – הרי אנחנו על הבמה... רגע! הבנתי.

 

עצמתי עניים ופקחתי אותן שכפות רגליי עמדו על חול רך וגלי ים לטפו אותן במשחק מקדים המזמין אותי להכניס פנימה.

עמדנו על החוף. שד יודע איפה – במקרה הזה, תרתי משמע.

שלושה ירחים עמדו בשמים. רוח חמימה. ו... שקט. השקט, מלבד רעש אדוות הגלים. שקט מיוחל! אחרי כל השבוע של לחץ, מאומנים, שיחות, סידורים וילדים – היה זה השקט שכל כך...

 

-        קווית לו. – המשך את המחשבה שלי א. אופל.

-        נכון! קיוויתי לקצת שקט.

-        ואנחנו על חוף הים כי?..

-        אני אוהב את המקום, פה אני מצליח להרפות, להטעין אנרגיה ופשוט לשבת בשקט.

-        אזי, השד לא יודע איפה – אתה כן. – חייך אליי אץ אופל. – אתה יצרת את המציאות הזאת חמוד, הפעם אני ולו אורח בעולמך, ואני חייב לומר שהוא יפהפה!
המחשבות שלך היו מדויקות גם לגבי – אין לי מצבי רוח. ורגשות בכלל. מה שאני "מרגיש", זה קוטביות ממנה מגיעה האנרגיה, והיות ואני אנרגיה בעצמי – אני מגיב בהתאם.

המחשבות שלך היו מדויקות גם לגבי – אין לי מצבי רוח. ורגשות בכלל. מה שאני "מרגיש", זה קוטביות ממנה מגיעה האנרגיה, והיות ואני אנרגיה בעצמי – אני מגיב בהתאם.

-        אם תקווה זה רגש, ורגש הוא אנרגיה, אזי תקווה הוא אנרגיה בעלת פוטנציאל חיובי? הבנתי נכון?

-        בדיוק כך! זאת הסיבה שאנחנו נמצאים בחוף הים ואני לא מפלצת נושפת גופרית. – אגב, מה הרגש ההפוך לתקווה?

-        ייאוש?

-        נכון. ומה המסקנה?

-        שאנחנו מייצרים את המציאות של עצמנו. הכל תלוי בקוטביות ממנה מגיעה האנרגיה של הרגש שלנו. אתה או, מה שאנחנו מכנים אלוהים – מגיבים לתנודות. אבל זה לא מדויק. כי המון מקווים ומעטים מקבלים. איפה אמונה נכנסת בכל הסיפור הזה?

-        שמע סיפור, ותגיד לי בעצמך – אמר לי א. אופל ומצאתי את שנינו יושבים בכיסא נוח כששולחן עם קוניאק וכוסות באמצע. "איזה יופי", חשבתי לעצמי, "הסטן הולך לספר לי סיפור, בזמן שאני שותה קוניאק על חוף ים סוריאליסטי שאני בעצמי יצרתי. רק ענבים וגבינות חסר".
לא הספקתי לסיים את המחשבה – עמדו על השולחן ענבים ופלטת גבינות...

"היו פעם שתי בחורות שאהבו בחור אחד.
יום אחד, ארז בחור את חפציו, שם אותם בספינה קטנה ופנה לכיוון הים.
"אני הולך לחפש פרנסה והצלחה", כשאחזור מי מכן שתחכה לי כאן על החוף – אשא אותה לאשתי.
הבחור שט עם הזריחה ובנות נשארו. מדי בוקר היו באות שתיהן מלאות תקווה, שהנה יחזור האלם ויישאה את אחת מהן.
בוקר אחד, רק אחת הבנות הגיעה לחוף.
"יופי!", חשבה לעצמה, "הבחורה השנייה אבדה את תקוותה, אזי שלי הבחור!"
לשמחתה לא היה די. מדי בוקר הייתה מגיע לחוף והביטה אל האופק.
והנה, בוקר אחד, ראתה מפרס של סירה. הייתה זו הסירה של הבחור, ולשמחת של הבחורה לא היה גבול.
הסירה התקרבה אל החוף. הבחורה בא לרוץ חבק את בעלה לעתיד, אך נעצרה במקום כמוכת ברק – מהסירה ירד הבחור ואתו הבחורה השנייה.
"איך? מה? למה?" – היא שאלה עם דמעות בעיניים. – "אני קיוויתי והמתנתי", אמרה.
"גם אני קיוויתי." – ענתה לה חברתה. – "אך גם ידעתי שתקווה לבד לא תגשים את רצוני לשאת את הבחור. לכן, לקחתי ספינה ושטתי לעברו עם תקווה בלב ואמונה בראש שאם זה גורלי – אמצא אותו ואם לא, אזי את תהיה זו שתתחתן, ואני אשמח בשמחתך בלב שלם וידעה שעשיתי את מיטב יכולתי."

לא הספקתי לסיים את המחשבה – עמדו על השולחן ענבים ופלטת גבינות...


"היו פעם שתי בחורות שאהבו בחור אחד.
יום אחד, ארז בחור את חפציו, שם אותם בספינה קטנה ופנה לכיוון הים.
"אני הולך לחפש פרנסה והצלחה", כשאחזור מי מכן שתחכה לי כאן על החוף – אשא אותה לאשתי.
הבחור שט עם הזריחה ובנות נשארו. מדי בוקר היו באות שתיהן מלאות תקווה, שהנה יחזור האלם ויישאה את אחת מהן.
בוקר אחד, רק אחת הבנות הגיעה לחוף.
"יופי!", חשבה לעצמה, "הבחורה השנייה אבדה את תקוותה, אזי שלי הבחור!"
לשמחתה לא היה די. מדי בוקר הייתה מגיע לחוף והביטה אל האופק.
והנה, בוקר אחד, ראתה מפרס של סירה. הייתה זו הסירה של הבחור, ולשמחת של הבחורה לא היה גבול.
הסירה התקרבה אל החוף. הבחורה בא לרוץ חבק את בעלה לעתיד, אך נעצרה במקום כמוכת ברק – מהסירה ירד הבחור ואתו הבחורה השנייה.
"איך? מה? למה?" – היא שאלה עם דמעות בעיניים. – "אני קיוויתי והמתנתי", אמרה.
"גם אני קיוויתי." – ענתה לה חברתה. – "אך גם ידעתי שתקווה לבד לא תגשים את רצוני לשאת את הבחור. לכן, לקחתי ספינה ושטתי לעברו עם תקווה בלב ואמונה בראש שאם זה גורלי – אמצא אותו ואם לא, אזי את תהיה זו שתתחתן, ואני אשמח בשמחתך בלב שלם וידעה שעשיתי את מיטב יכולתי."

-        אם אני מבין את כוונתך, – אמרתי, אחרי שא. אופל סיים, – זה שתקווה היא פאסיבית. כמו הבחורה שישבה על החוף ורק המתינה.

-        הבחנה מדויקת. תקווה, בשפה של אנרגיה היא פוטנציאל פעולה בעל קוטביות חיובית. כשם שייאוש, הוא פוטנציאל פעולה בעל מטען שלישי. מה עוד הבנת מהסיפור?

-        הבחורה השנייה פעלה מתוך תקווה, אך הזכירה אמונה שבראש... כלומר, מדובר על קוגניציה. אם תקווה היא רגש כללי – פוטנציאל פעולה, אזי אמונה היא ספציפית – כמו עדשה הממקדת את האנרגיה, או סוללה שאוגרת אותה. אם כך, פעולה הנובעת מתקווה בעלת קוטביות ומונעת על ידי אמונה ספציפית וממוקדת מייצרת תוצאה.

-        מצוין. ואיך גורל קשור לכל הסיפור? – החזיר לי את השאלה שלי, א. אופל.

-        הוא לא. הוא כמו אריזה. תוכן נקבע ע"י תקווה, אמונה ופעולה. בחורה שהמתינה על החוף, תגיד שזה ה"גורל" שלה, וגם בחורה שהתחתנה כי פעלה תגיד שזה "גורלה". בזמן שאחת קיוותה שגורלה יקרה לה, השנייה גרמה ל"גורלה" להתרחש.

-        תמשיך לדייק...

-        לא היה לבחורה שניה שום הבטחה שהיא אכן תפגוש את הבחור, שהפליגה. 

-        אז מה ההבדל?

-        ההבדל הוא סוף הסיפור! – הפאזל הסתדר לי – "...ואני אשמח בשמחתך בלב שלם וידעה שעשיתי את מיטב יכולתי." הבחורה השנייה לא צפתה לכלום!  בזמן שראשונה כן, והתאכזבה. אכזבה! חרטה על מה שלא עשינו, על מה שלא ממשנו – זה ההבדל. אכזבה וחרטה הם קשים מדי לחיות אתם ולכן – "גורל", הוא הבוס הגדול עליו אפשר להפיל את הכל! מי שפועל בלי ציפיות, מתוך תקווה ועם אמונה חיי בלב שלם שעשה את מיטב יכולתו!

-        עכשיו אתה יודע. – אמר א. אופל.

 

לא הספקתי לענות, גל ענק הכה בחזה שלי ומצאתי את עצמי מתחת למים...

עשיתי תנועה עם היד וסול החתולה שקפצה על החזה שלי, קפצה הצידה.
שכבתי במיטה. ניצני אור של יום חדש בצבצו דרך התריס.

"יכולת להיות יותר עדין!", חשבתי לעצמי.

"אין בעיה. בפעם הבאה תיפול מהמיטה.", ענה לי א. אופל.

"מקווה שלא", חייכתי.

 

המשך יבוא...

פרסום תגובה

Whatsapp Button works on Mobile Device only

Start typing and press Enter to search