לאחרונה הייתי שותף בדיון - האם, כשאתה מלמד תרגיל מורכב, צריך להתחיל ממרכיבים או ישר ללכת על התרגיל המלא.
לא מדויק.
לא כל תרגיל מורכב אפשר ללמד בשלמותו - עליית כוח על טבעות היא דוגמא נהדרת לכך שלמי שאין את "תנאי קדם" לא יכול להתקרב לתרגיל אבל, לעומת זאת, סקווט - בהחלט אפשר וצריך ללמד בשלמותו!
מכאן, אפשר לגזור שהשלבים הם:
1) הצגת התרגיל בשלמותו.
2) הכרת/הבנת המרכיבים ו- "דרישות קדם" לדוגמא בסקווט - טווח תנוע במפרק הירך.
3) עבודה על השלם מתוך הפרט כלומר, לבנות תבנית תנוע עצבית של התרגיל במקביל עם העבודה על המרכיבים שלו בין אם מדובר על חיזוק או תנועתיות.
בחיי הקודמים שלי, כשעסקתי בבימוי ותיאטרון, עבדתי בשיטת "לרוץ על כל
המחזה" עם הקאסט כדי שהם יקבלו "אורח נשימה" של היצירה, הבנה של השתלשלות האירועים, מה עתיד
לקרות, איפה נכנסים/יוצאים וכו' ובמקביל, הינו מפרטים כל סצנה וסצנה עד שהמחזה היה
עומד על הרגליים.
השיטה עבדה נהדר בתיאטרון והוכיחה את עצמו גם בתחום האימון הגופני כי לביים הצגה ו- "לביים" תרגיל מורכב זה, בעיקרון, אותו הדבר.
1) המאומן,
יותר נכון מערכת העצבים שלו, צריכה להכיר את התבנית המלאה - מדוייקת ככל הניתן - בשלב הזה אנחנו לא מאמנים את המאומן
שלנו אלה מקנים לו יכולת תנועתית המצריכה תיאום עצב-שריר חדש!
***בשלב זה נגלה ונוכל למפות את הקיצורים והחולשות של מאומננו בתבנית החדשה.
2) במקביל, עם התקדמות המאומן בתוך התנועה והרגשה נוחה בתוך הכלל, נוכל לפרק את התנועה לגורמים, לפי החולשות האישיות של המאומן אותן מיפינו בשלב הקודם - הלוא הם תרגילי העזר הספציפיים - ולעבוד איתו על חיזוק ושיפור הנק' החלשות, מבלי לאבד את "התמונה הגדולה".
כך, דרך משחק עם ZOOM IN / ZOOM
OUT נוכל לבנות תרגיל שלם ומותאם אישית למאומן שלנו!
יש לזכור, כשמפרקים תנועה לגורמים מהתחלה ומתעמקים בגורם אחד יש סכנה לאבד את השלם - האירוניה היא שהמאומן שלנו עדיין לא ידע לעשות את
התנועה הרצויה כי לא בנינו את הקואורדינציה השלמה - לא משנה כמה ה- CORE חזק, עדיין לא תוכל לבצע עמידת ידיים למשך 15 שנ' כי לא עבדת על השלם...
!Let the monkey out
הוסף רשומת תגובה