בחרתי לפתוח את הפוסט עם ציטוט של דמיטרי קלוקוב (ללא ספק אתלט מרשים) כי טמונה בו חוכמת חיים חיים, נסיון וגישה מאוד בריאה לקריירה ארוכה (ללא פציעות) ואיכות חיים לשנים רבות. |
...but you still eat!
No matter what happens you still eat or you're going to die - it's
merely a question of survival…
בפעם המאה אחזור על אותו המשפט - לא תמיד דברים הולכים כמתוכנן, ככה זה בחיים.
אבל אם יש אימון באותו היום?..
אחלה!
באים, מתלבשים,
מתחממים ו...
מתאימים את האימון למצב - נפשי ו/או פיזי, כל הזמן!
כמעט כולכם חשבתם עכשיו את אותו הדבר: "אבל
אני לא משנה את האימון שלי בשום מצב! מה אני כוסית?! אני בא לדפוק עבודה...."
- נכון, עד שהעבודה דופקת אתכם...
אם מצבכם לא משתנה, זאת אומרת שאתם נמצאים בשלוה
פנימית ואיזון אישי ומצליחים לייצר תהליך שווה על פני ציר הזמן.
- אבל יש את אלה, בעלי כוח רצון מטורף וראש כאבן שמצליחים לכפוף את רוחם וגוף לרצונם!
- ויש כאלה שמעשנים, שותים, לא עושים כלום וחיים על 120 ללא מחלות ויש את אלו שמתמוטטים על המסלול מדום לב...
- שנמשיך את הויכוח המיותר?..
גם אני חושב שאין צורך.
האם אתם מודעים שכל אימון
וכל עלייה במשקל, לא נובעת רק מתוכנית אימונים טובה או אופי חזק (אחד המדדים להרמוניה
אישית ותחושת השלם העצמי) אלה מהכרה מוחלטת של תהליך, משוב פנימי והתאמת האימון למצב
בכל רגע נתון?
התשובה היא פשוטה, לכל אחד מאיתנו היו ויהיו רגעים
של "שבירת שגרה" - תזכרו בו בבקשה.
שזה קורה - מה קרה לכם אז?
האם נפלטתם החוצה לזמן מה ואז חזרתם, התחלתם שוב
(אני מכיר כמה שעושים זאת כל הזמן...) והמשכתם בחריקת שיניים עד ל"משבר הבא"?
או שזרמתם עם הנסיבות ובמקום "לכפוף את רצונכם" המרתם אימון משקולות בריצה ותנועתיות או אימון HIT בקפיצות בחבל ותנועתיות, אולי שחררתם מהנוקשות של הלו"ז ונהנתם מאימון משקל גוף, טאי צי ומדיטציה...
אימון זה לא "מה" אני עושה אלה
"עשייה" עצמה ותהליך בלתי פוסק של עבודה על העצמי, מתוך אותה המטרה הסופית
שיכולה להיות הן זכייה ב- ARNOLD
CLASSIC, הן 200 קג' סקווט
והן אולטרה מרתון...
אם פתאום באימון לא הולך - תנסו להזכר במה שכתבתי,
קחו נשימה עמוקה, תוכירו את הנסיבות ותשנו את האימון בהתאם - מנסיון אישי, זו תיהיה
חוויה מאוד מעניינת וחיובית שלא תגרע מהתהליך ה"ראשי" שום דבר.
תהנו מהרצף :)
!Let the monkey out
הוסף רשומת תגובה