שחררו את זה, בלאט!

מכירים את התינוקות (אני מכיר שניים...) שברגע אחד "מאבדים את זה" ואחרי רגע שני משחקים וצוחקים כאילו לא היה הדבר מעולם?

זה מנגנון מבורך (שאנחנו, מבוגרים אחראים, אבדנו) של זרימת אנרגיה!

תינוקות הם כמו צינור - אם משהו לא מוצא חן בעיניהם הם מוצאים אותו החוצה - דרך נוספת ויותר מדוייקת לומר זאת, נותנים לרגש לזרום דרכם - ושוכחים מזה!

אנחנו, גוררים את הרגש/אירוע איתנו, כמו מטען, הרבה זמן אחרי פג התוקף ויש כאלה שסוחבים דברים כל החיים - לא פלא שכואב לנו הגב...

הפעם לא אפרט על הנושא בהקשר הנפשי/רוחני (מי שרוצה להעמיק בנושא מוזן להכנס לכאן ולכאן) , אלה אקח את זה למקום אותו כולנו מכירים - חדר כושר, מועדון, סטודיו וכ.ד.

באימונים לא תמיד הכול הולך - ככה זה (קישור לפוסט שלי המפרט את הנקודה זהאת) - 

תשחררו את זה! 

תנו לתסכול או כל רגש אחר לזרום החוצה ותמשיכו הלאה.

דרך טובה לעשות זאת  היא לקלל (מה רוסי כבר יודע על קללות :) אבל בכל זאת) או לדבר לעצמך - דוגמא נפלאה מעת מרוני קולימן:

קישור לסרטון: https://www.youtube.com/watch?v=x1AjtX3C5j8

כל דבר שישחרר את הפקק ויאפשר לדברים לזרום החוצה...

תנהלו יומן אימונים, תפיקו שיעור מהכישלון אבל בשום פנים ואופן -

אל תגררו אותו אחריכם

- אין לו שום משמעות בתוכנית האימונים שלכם (בתקווה שיש לכם אחת...) אלה רק באימון הנוכחי.

אחרת גם אימון הבא יחרב כי אתם נמצאים בצילו של הכישלון מהאימון הקודם...

שחררו את זה, בלאט!

!Let the monkey out