29 בנובמבר 2015

מחשבות בקול רם... בין סט לסט


...הדופק הולם כמו תופים אפריקאים... הנשימה הולכת ומתגברת... אתה מגביר את המוזיקה באוזניות ושדה הראיה שלך מצטמצם לידי פס מתכת דק עם עיגולים צבעוניים בקצוות...

מיצמוץ – הידיים פוגשות את המוט ומתעדקות סביבו כאילו מנסות לסחוט ממנו את המיץ.

מיצמוץ -  המוט פוגש את החזה וקו האופק נע למטה וחוזר למעלה, כמו בספינה בעין הסערה, בזמן שאת נכנס מתחת למוט והופך אותו לחלק מחגורת הכתפיים שלך.

מיצמוץ – האויר מתחיל למלא את חלל הבטן ולהדק את החוליות במטרה להפוך אותן לעמוד פלדה.
מיצמוץ – הברכיים ננעלות ומחשבה מבזיקה כברק אי שם בתת המודע שלך: "אוי, אוי, זה כבד..."

מיצמוץ – צעד ועוד צעד... סיבוב כפות הרגלים, השתרשות בקרקע...

מיצמוץ – שקט; העולם דמה כאילו עצר מלכת; כל החושים מתקהים ומתרכזים לכדי נק' קטנה אחת אי שם ברצפה כחצי מטר מלפנים...

מה שקורה בין כל חזרה אתה לא בדיוק זוכר, יש רק תחושה שהסט לקח נצח...

זהו! עכשיו אפשר ללכת לפמפם בייספס... J
--------------------------------------------------
התסריט הזה מוכר לכל מי שאי פעם חווה משקל על הכתפיים או משך אותו מהרצפה. כל מי שמתאמן כוח מכיר את הסטים הכבדים שבא לך למות והפחד מהאימון הקרוב מאיץ בך להשאר בבית כי אתה יודע כמה משקל יהיה על המוט ושאתה תצטרך להתמודד עם זה כי ככה רשום בתוכנית ותוכנית הרי היא קודש...

או שלא?

או שיש דרך אחרת להסתכל ולחוות את עולם אימוני כוח?

האם כל אימון בהכרח חייב להיות לשדה קרב כי בעוד שלושה חודשים צריך להתחיל חיטוב?
--------------------------------------------------
"איזהו עשיר? – השמח בחלקו!"

אמרו החכמים וגם צדקו... פעמיים - השמח בחלקו הוא גם הצודק כי חיי את האמת שלו.

מי שקרא את ספרו הנפלא של כריסטופר מקדוגל "נולדנו לרוץ" בוודאי שם לב שכל האתלטים הגדולים שמוזכרים בספר לא התאמנו אלה חיו את הענף!

הם יצאו לרוץ כשהתחשק להם והפסיקו כשנמאס. הם לא לקחו שעוני דופק, לא מדדו זמנים, לא חישבו במיוחד את ההתאוששות וגמעו מרחקים גדולים יותר מרץ מרתונים מקצועי ללא פציעות ואימוני יתר.

דבר דומה התרחש בקצה השני של הסקלה משחר ההסטוריה ועד לפני כמאה-מתאיים שנה – אומני קרקס הידועים כ- STRONGMAN יכלו להופיע בין שלוש לחמש הופעות ביום ובכל מופע לתת שאו של 100% וגם להתאמן...


אז מה המחנה המשותף לרצי האולטרה הטובים בעולם לבין האנשים החזקים בעולם?

הם חיו את האומנות שלהם!

*** המילה SKILL מתורגמת כמיומנות וכאומנות; איש מיומן מאוד הופך לאומן מכאן המשפט שלעיל.

 איש-איש את המיומנות שלו, על בסיס יום-יומי כך שזה לא היה אימון אלה דרך חיים; אם נעזוב לרגע את הפואטיקה הגבוה ומשפטי מוטיבציה שממלאים את הרשת החברתית ועכשיו עשו את דרכם לאינסטגרם (יש לי תחושה שאנשים איבדו את היכולת לחשיבה עצמאית-בקורתית ובמקום ליצור משהו משלהם אם צורכים ופולטים משהו שמישהו אחר כבר חירבן...) ונתבונן בהגיון הפיזיולוגי של הדבר, הרי הניסוח השני יהיה:

הם מעולם לא נכשלו!
הכוונה לכשל פיזיולוגי כמובן.

הם מעולם לא הלכו כזומבים בגלל "שהרגליים נאנסו באימון בן זונה שהיה אתמול", לא הסתובבו כמו רוחות רפאים עם מאגרי הגליקוגן מדוללים כי "אתמול דפקתי 150% במרחק והים רצועות הברכיים שלי מתפרקות..." הם פשוט חיו כל יום ביומו ובכל יום עשו... נתרגם למושגים מדעים יותר – תרגלו את המיומנות שלהם לידי שלמות או הכי קרוב שאפשר.
--------------------------------------------------
אפשר להתאמן ככה – פשוט, ללא כשל וכל יום.


NO PAIN, KNOW GAIN

זה המשפט והמסר שארגון ה- STRONG FIRST מעודד בקרב האוכלוסייה מן המניין, אותם האנשים עם משפחות, חובות, קריירות וחיים נורמאלים מחוץ למועדוני כושר.

STRENGTH IS A SKILL AND SKILL IS SOMETHING YOU PRACTICE DAILY

כל יום "קצת", אימון "קצר" עם טכניקה מושלמת ומשקל נוח על בסיס יומי, מייצר את המרכיב הקריטי להתקדמות – נפח!

·         ללא נפח של שיעורי בית ועבודות הגשה לא הינו צולחים את הסימסטר, מקבלים את התואר ומתקבלים לעבודה טובה.
·         ללא נפח של שעות משרד לא הינו רוכשים את הנסיון המאפשר לנו קידום בדרג הניהולי של החברה.
·         ללא נפח של קרבות בזירה, אף לוחם לא היה מתקדם לאלוף עולם.
·         ללא נפח של נפילות, קימות ונסיונות – שום תינוק לא היה הולך.
אבל כדי לייצר נפח אסור להגיע לכשל כי כשל מחייב התאוששות ובהתאוששות אנחנו מאבדים זמן תרגול קרי, מאבדים את המיומנות....
--------------------------------------------------
אפשר אחרת – זו בחירה של כל אחד ואחת מאיתנו כי בין אנשים  
 "איזהו צודק? – השמח בחלקו!"...

...הדופק סדיר... הנשימה שלוה כגלים בים בימי החורף... אתה לא צריך את המוזיקה באוזניות....

מיצמוץ – אחיזה, כניסה, נשימה וברייסינג, ריכוז וחיוך שמרצד אי שם בתת מודע: "זה הולך להיות כיף!"

מיצמוץ -  המוט חוזר למעמד ואתה עובר בראש על כל שניה וכל זווית בתנועה, מסמן את הנקודות החזקות ורושם דגשים לחיזוק הנק' החלשות.

זהו, עכשיו אפשר ללכת לפמפם בייספס... J 

מחר נחזור לעוד כמה סטים, וגם מחרתיים וגם....

מזל טוב,

כרצי האולטרה הגדולים שהפכו מ"רץ מרתון" ל"רצי מרתונים" (לפעמים ברצף), הפכת אתה מ"מתאמן כוח" ל"איש הברזל"...

הגולם הפך לפרפר.


!Let the monkey out

פרסום תגובה

Whatsapp Button works on Mobile Device only

Start typing and press Enter to search