13 במרץ 2016

שאלה אחת שאתה חייב לשאול את עצמך לפני שאת מתחייב...


...אתם יודעים, למה זה חשוב לקרוא לילדים אגדות,לא סרטים מצוירים וספרות עכשוית אלה אגדות קלאסיות?

כי הן קודרות (מציאותיות)!!!

כי הגיבור / גיבורה עוברים תהליך קשה / "מלוכלך" / מכוער, הם סובלים בדרך לסוף הטוב ומרוויחים אותו בדם יזע והמון דמעות!

ולפעמים גם הסוף הוא לא טוב, כמו בחיים עצמם...

היום לצערי הכל מלוקק, חלק, נקי, עדין ויפה ואז הילדים גדלים ומקבלים את העולם "בפנים" לא ערוכים ומוכנים...

חלום מתוק
כולנו יודעים שבין נק' התחלה ונק' סיום יש מרחק (דרך / תהליך) אותו צריך לעבור ולא משנה מאיזה מקור אנחנו ניזונים, כולם מדברים על:

-          מה אתה רוצה?
-          איפה אתה רוצה להיות / רואה את עצמך בעוד X זמן?
-          מה גורם לך אושר – מצא ורדוף אחריו!
-          וכו'
שאלות אלו (שיש להן מקום בתהליך) הן הסיבה שאנשים נכשלים בדרך ולקואצ'רים יש עבודה

כולנו חלמנו להיות מישהו / משהו / איפה שהוא.

·         השימוש בפועל "חלום" הינו מכוון. רצונות נוטים להתגשם...
רוב הבנים חלמו פעם לנגן בלהקה, הבנות (תעזרו לי כאן) חלמו על רקדנית / דוגמנית / שחקנית?..

זוכרים את תחושת ההנאה, הכיף, ההישג והכרה כעצמנו את העיניים ודמיינו את עצמו ביעד סופי?...

אז למה היום אנחנו לא שם?

כי לא שאלנו – לא אמרו לנו, לא למדו אותנו ולעיתים אף הסתירו מאיתנו (אחרת איך הם יתפרנסו?..) – את עצמינו את השאלה החשובה מכולן!

שאלת השאלות
הטוב משתקף דרך רוע, העונג – דרך כאב

רגע לפני שאתם אומרים "כן", משקעים זמן וכסף "בחלום" נוסף, קחו רגע ותשאלו את עצמכם:

איזה כאב אני מוכן לשאת בדרך אל היעד?

האם אני מוכן לסבול ומה שיותר חשוב - האם אני אהנה מהסבל שבתהליך?

כי זה בדיוק מה שמצפה לכם בהמשך! כמו באגדות, כיפה אדומה מהשדות היפים והירוקים נכנסת ליער סבוך וחשוך...!

הדרך לאור הזרקורים על במת האמפי בקיסריה עוברת בין שעות על גבי שעות של חזרות, תסכול, ויתור על יציאות לטובת לנגן עוד פעם ועוד פעם את הסולם המזויין עד שהאצבעות יתרגלו, ילמדו ויעופו לבד על הגיטרה...

הדרך לגוף יפה – סבל של כאב באימון, "גועל" מאורז, חזה עוף ומים, גוף תפוס בבוקר, משטר צבאי של אימונים על חשבון החיים וכו'...

אולי אתם נהנים רק לחלום את זה אבל לא מוכנים לסבול – זה בסדר גמור, כי לא חייבים...

יש חלומות שכיף לי לדמיין את עצמי בסוף, אבל לא בא לי "לסבול את הדרך"; בזמן שאני "סובל בכיף" את מה שאחרים רק חולמים עליו...
מימין לשמאל: ויטלי טלמן, נעמה שחר, אנוכי ושחף ליבי
זה בדיוק מה שקרה לשלושה ספורטאים שלי, שחזרו מאליפות הארץ בקטלבל ספורט עם חמש מדליות.

הם "סבלו את הדרך" ללא שום הבטחה לנצחון.

הם הקריבו וויתרו לטובת האימונם, התסכול, הבקורת הבלתי פוסקת שלי לגבי הטכניקה והדרישות לעבוד וללטש (לנגן את הסולם המזויין) את התנועות לאוטומציה ושלמות והכל בשביל "רק" להשתתף בתחרות!

אגב, בסוף האליפות המחמאה הכי גדולה שהספורטאים שלי ואני קבלנו ממשתתפים ומאמנים אחרים – שהטכניקה שלהם היתה ברמה בינ"ל והיה תענוג לראות אותם עובדים על הבמה!

בסוף, קללות ועבודה קשה משתלמת J  

יותר נכון - הפעם זה השתלם להם אך, כמו שאנו יודעים, החיים הם רולטה...
...?אז, איזה סבל אתם מוכנים להכיל בענג
!Let the monkey out

 *** קישור לכתבה המקורית שהיתה להשראה לפוסט זה



פרסום תגובה

Whatsapp Button works on Mobile Device only

Start typing and press Enter to search