·
"כל
בוקר, כמו שדה קרב"
·
"הגוף
הוא, כאילו, לא נשמע לי יותר"
·
"עד
שהגוף מתעורר, אני צריך איזה שעה-שעתיים"
·
"הגב
כואב, הצוואר תפוס, חייב לנוע קצת כדי לשחרר"
את המשפט הזה, בגרסה זו או אחרית, שמעתי אין ספור פעמים מהלקוחות שלי,
וגם את השאלה שהגיע אחר כך:
"מה אפשר לעשות?"
מיותר לציין שאת התשובה שלי, חלק מהלקוחות:
ü
"בחרו"
לא לשמוע
ü
הנהנו
בחיוב, עם ארשת פנים רציניים, ומלאת כוונה טובה לבצע את ההנחיות
ü
העלו על
מזבח של מסע ומתן
ומה לגבי אלה שכן ביצעו את ההוראות?
הם נהנים מתנועה חופשית, נטולת כאב ומתקדמים הלאה, אל עבר היעדים
שהציבו לעצמם, הן בחיים האישיים והן בחיים המקצועיים.
אך לפני שאני אתן לכם את אותה התשובה שאני ממשיך לתת ללקוחות שלי,
לכתוב בבלוג שלי, לשתף בעמוד הפייסבוק שלי ולעלות סרטונים בערוץ היוטיוב שלי, אני
רוצה לדבר על היצור החמוד ביותר בעולם, לפחות עד שהוא או היא מגיעים לגיל 16 -
התינוק.
כל התינוקות חולקים את ה"תכונה המעצבנת" של "לשבת
בשקט" או, ליתר דיוק - לא לשבת בשקט, דבר שגורם להמון סבתות ומטפלות לא
מעט עוגמת נפש, עליה במפלס העצבים וירידה במערכת החיסון...
הסיבה נעוצה במקורות הפרה-היסטוריים שלנו, כמין אנושי, ה"מכונה"
שלנו קרי, גוף האדם נועדה להפיק תנועה באופן מתמיד, למעט שעות שינה, שהן
השעות של התאוששות, איפוס מערכות וצבירת כוחות.
אנחנו בנויים באופן, בו התנועה מעודדת את:
לכן תינוקות "מתנגדים בתוקף" כשמנסים להשקיט אותם בכוח;
אגב, כאשר "שוברים" את הילד ומלמדים אותו "לשבת בשקט",
אחרי שנים מספר מתחילים להוציא כסף על מטפלים, מאמנים וחוגים להתפתחות, במקום
לחסוך את אותו הכסף לטיול משפחתי בחו"ל; אבל זה כבר נושא לפוסט אחר...
בינתיים העולם זינק קדימה, המוח שלנו התפתח אבל הגוף נישאר אותו הגוף
שהיה במשך אלפי שנים, לכן אותן הדברים שעבדו לפני 2000 שנה – טובים גם היום!
טיפ מעשי: "אותה התשובה שאני ממשיך לתת ללקוחות שלי"
כל בוקר, אחרי או לפני קפה / מקלחת / צחצוח שיניים / זמן איכות עם בן
או בת הזוג, שימו שעון (בכל טלפון נייד יש אופציה שנקראת "טיימר") ל-
3-5 דק', שימו כל מוזיקה שאתם אוהבים ופשוט:
Move, as if nobody's watching!
הנה הצעת הגשה, באהבה ממני אליכם, שתשדרג את התהליך – בכל יום תנו
לאזור אחר בגוף לייצר ולהוביל את התנועה.
שבוע ראשון:
יום א' – ראש
יום ב' – כתפיים
יום ג' – ירך
יום ד' – ברך
יום ה' – קרסול וכף הרגל
* שישי-שבת יש לכם חופש ממני J
שבוע שני:
יום א' – ראש
יום ב' – שכמה
יום ג' – אגן (גב תחתון / בטן)
יום ד' – מרפק
יום ה' – שורש כף היד וכף היד
* שישי-שבת יש לכם חופש ממני J
חוקי המשחק:
חוקי המשחק:
אין חוקים!
אין סגנון, כוונה, צורה או "חובת הוכחה". זה לא ריקוד אלה תנועה לשם תנועה, הקשבה לגוף, הנאה והזרמת דם למקומות בהם "השמש לא זורחת" שזה, במציאות של חיי משרד, בערך הכול!
לפניכם דוגמה לאחד הבקרים שלי:
הפואנטה של הפוסט היא -
זוזו מתוך כוונה והקשבה לגוף שלכם, כמו ילד שמניח את האוזן לקונכייה
כדי לשמוע את האוקיאנוס, תחקרו כיווני תנועה חדשים והכי חשוב – תעשו את זה עם חיוך
ענק!
תעשו זאת למשך חודש ותספרו לי אחר כך "מה השתנה"...
שלכם,
מיכאל
נ.ב.
הטיפ המעשי הוא חלק מ"שבעת ההרגלים" עליהם אני מדבר
בכנס הקרוב שלי, שיתקיים ב- 24/7, יום שלישי, בבית ציוני אמריקה.
הנה המקום בו אתם חייבים להיות, ממש בקרוב >>
הנה המקום בו אתם חייבים להיות, ממש בקרוב >>
כנס, בו אני מספר, איך
עשיתי את כל הדרך מלהיות ילד חולה "כל שני ורביעי", עם אחוזי נכות על
פציעת גב, לזכייה במדליית ארד באליפות העולם, באחד ענפי הספורט הקשים יותר.
דרך הסיפורים, אנקדוטות מהחיים ותובנות שצברתי בדרך, אשתף
את הכלים שעוזרים לי להמשיך, להתמיד ולנצח... כל יום מחדש!
לפרטים מלאים והרשמה לחץ כאן
הוסף רשומת תגובה