אתם נוסעים לחופשה משפחתית באילת או במדבר הנפלא של הנגב.
הכל ארוז ומסודר, כולם שמחים ומצפים לטיול
כייפי ומלא חוויות כאשר הניידים והאייפדים נשארו בבית;
לינה באוהלים, שיחה אנושית וקרבה לילדים, שמייים
מלאי כוכבים, ריח הקפה של הבוקר
וידיעת הארץ דרך הרגליים בנופים המדהימים
של המדבר!
פתאום, בירידות של מצפה רמון, אתם מגלים
שאין בלמים, הרכב מתחיל לפתח מהירות מסוכנת מבלי שיש לכם שליטה עליו בסיבובים
החדים שלפניכם...
אם הייתם במקומי, איך הייתם מסיימים את
הסיפור:
-
אייטם בחדשות על טיול משפחתי שהסתיים באסון כאשר הרכב שאבד שליטה
התדרדר לטהום
-
אייטם בחדשות שאסון נמנע ומשפחה נצלה, בזכות הנהג/ת שהצליחו לבלום את
הרכב
אני פשוט הייתי בודק את הבלמים, את הצמיגים
ואת הרכב באופן שותף, וכותב סיפור על חופש נפלא עם הילדים במדבר...
זה ההבדל בין הגישה הריאקטיבית –
גישה, בה אנחנו פסיבים ומגיבים
לנסיבות ואירועים, לגישה הפרואקטיבית – בא אנחנו "מגדילים ראש"
ועושים פעולות יזומות כדי למנוע ולצמצם את ה"סוף שידוע מראש"...
“If a small kitten is confused or in
danger, it will do nothing but mew until its mother comes and carries it to
safety.
By contrast, a baby monkey will run to
its mother and jump on her back at first sign of trouble. The baby monkey then
rides to safety, hanging on for itself.”
~ Michalko, 2006 from the book Thinkertoys
מעבר
להיותו ספר נפלא ומומלץ, הציטוט מתאר את הגישה של רובנו לבריאות:
-
רק שנתפס הגב או הברכיים מתחילות לכאוב
-
רק כשהרופא צועק "מה את/ה עושה, יש לך משאלת מוות?!"
-
רק אחרי שמתעוררים במיון אחרי צינטור
-
רק כשבית המרקחת מחליף את המסעדה ואת הפאב השכונתי
רק אז אנשים "נזכרים" ומתחילים
"להשקיע בעצמם" כאשר לעיתים, לצערי הרב, מדובר בכיבוי שריפות – בגוף בדומה
לרכב, נורות אזהרה אדומות נדלקות אחרי הנזק, וכמו שאומרת פרסומת מפורסמת:
"לגוף אין חלקי חילוף", אז יפה שעה אחת קודם...
רוב האנשים חושבים על בריאות "חשיבה
ריאקטיבית" - מטפלים רק כשקורה להם משהו - ותופסים את הרפואה
כ"מקור" ואת הפעילות הגופנית כ"בונוס", כאשר ההפכך הוא הנכון!
טיפ מעשי: תבדקו את הרכב לפני הטיול!
1.
אנחנו
בנויים משלושה חלקים עיקריים:
שילדה (גוף) – מערכת שלד-שריר
מנוע (לב) – מערכת לב-ראה
נהג (נפש) – איזון נפשי בחיים, עמידה בלחצים וכו'
2.
תנו לכל
חלק ציון מ 1 עד 10, לדוגמה:
גוף – 3/10
לב – 6/10
נפש – 8/10
3. תתחילו לאזן מהנמוך לבינוני ומהבינוני לגבוה ובסוף תאזנו את שלושתם,
כלומר:
בהתחלה אני אטפל בגוף שלי כדי להביא אותו למצב של 6/10, אחר כך אני
אשדרג את הלב ל- 8/10 ורק בסוף, אני אאזן את הגוף ל 8/10 כשיהיה לי:
גוף – 8/10
לב – 8/10
נפש – 8/10
4.
כשאני
במצב מאוזן, אני אחליט האם אני רוצה ו/או בכלל צריך להתקדם או שטוב לי איפה
שאני נמצא.
איך עושים זאת?
1.
פונים
לאיש מקצוע שהיה במקום שלכם, הגיע וגם הביא אחרים, למקום בו אתם רוצים
להיות; כל מקרה אחר זה בזבוז של זמן וכסף...
*** אתם
מוזמנים לחזור אלי, ואשמח להמליץ על קולגות (עם קבלות) אותם אני מעריך וסומך עליהם!
2.
משריינים
את יום שלישי ה- 24/7 ומתייצבים בשעה 18:30 בבית ציוני
אמריקה בכנס שלי "שבעת ההרגלים של אנשים בריאים במיוחד" כנס בו אני
הולך לדבר בדיוק על הנושא הזה וגם לתת לכם תוכנית מפורטת של איך, מתי וכמה
לבצע כדי להתחיל להאזן את המערכת שלנו!
הפואנטה של הפוסט היא –
בחיים, כדאי להיות קוף וליזום לפני שנצטרך להגיב, לבדוק את הרכב לפני
שיוצאים לטיולים ולאמץ חתול (זה תמיד טוב) כי אין כמו לחזור הביתה, אחרי יום עבודה
נפלא, ולנוח עם גוש פרווה מגרגר על הברכיים, כוס יין אדם ביד ומוזיקה טובה... רצוי
מול האח באיזו בקתה באלפים או מול אגם מוקף הרים מושלגים, אבל זה כבר נושא לפוסט
הבא...
שלכם,
מיכאל
נ.ב.
הטיפ המעשי הוא חלק מ"שבעת ההרגלים" עליהם אני מדבר
בכנס הקרוב שלי, שיתקיים ב- 24/7, יום שלישי, בבית ציוני אמריקה.
הנה המקום בו אתם חייבים להיות, ממש בקרוב >>
כנס, בו אני מספר, איך
עשיתי את כל הדרך מלהיות ילד חולה "כל שני ורביעי", עם אחוזי נכות על
פציעת גב, לזכייה במדליית ארד באליפות העולם, באחד ענפי הספורט הקשים יותר.
דרך סיפורים, אנקדוטות מהחיים ותובנות שצברתי בדרך, אשתף
את הכלים שעוזרים לי להמשיך, להתמיד ולנצח... כל יום מחדש!
לפרטים מלאים והרשמה לחץ כאן
Feel. Act. Be a monkey!
הוסף רשומת תגובה