אינטרוספקטיבה

"על אדם לפתח נכונות להקריב את האני הקטן שלו כדי להשיג את היתרונות של האני הגדול"

~ פתגם סיני

חושך.

השעה היא לקראת חמש בבוקר.

אני במשרדי, שלפעמים משמש כמטבח.

כוס קפה (שניה, נכון לעכשיו) מעלה ניחוח מרנין מימני.

נר (שני, נכון לעכשיו) מרצד על הקיר משמאלי.

הגיליון הצחור מתמלא לאיטו בנקודות שחורות,

אלה הן האותיות.

מילים זולגות חרש מנפשי, כדמעות מתוך עיני.

אצבעותיי, הן המתווך.

אני, לא באמת בוכה. אולי.

אני, לא באמת דובר אמת. אולי.

ובכלל, מי זה "אני"?

ביום ראשון, עטו עליי שיחות והודעות:

      -        מיכאל, אחי, אתה חייב לשדר "לייבים", זה הזמן!

      -        בן אדם, אם תפתח קבוצות בפארק, תעלה על הגל!

      -        אימון מקוון, עכשיו כולם שם, לך על זה!

      -        שמעת על תוכנה _______ ?

      -        מיכאל, בימים _____ אלו, אנחנו כאן בשבילך, ותמורת סכום סמלי של ________ נעזור לך למנף את _____ ולהרוויח _________ אל תיתן לקורונה לנצח.

רגע מתאים לסיגריה.

זה מה שאעשה כשאסיים לכתוב.

קורונה.

לא רציתי להזכיר ולא להתייחס אליך.

את כמו לורד וולדמורט, בספרי "הרי פוטר", היא שאין להזכירה.

כמו טיפה של פיפי על ערכת הריון.

כשאת באה במגע עם אנשים, רואים את טבעם האמיתי.

כל מה שצריך זה לפתוח את אחת הרשתות החברתיות,

ולהנות מעונה חדשה של "משחקי הכס".

מצד אחד -

מאמנים אופורטוניסטים לצד מאמנים אותנטיים;

מרוץ של פוסטים, כתבות ומאמרים.

"מלחמה קרה" על דעת קהל ומעריצים.

מצד שני -

אנשי מקצוע מעולים, נטולי אגו, פוזה ומניירות

העושים עבודת קודש עבור המתאמנים שלהם,

המוחזקים כבני ערובה, בשדה התעופה של אנטבה.

שובל עשן של נר כבוי וקפה קר בכוס רומזים לי שהגיע הזמן לסיים.

רגע מתאים לסיגריה.

זה מה שאעשה כשאסיים לכתוב.

אני נכנס לחדר שינה. אשתי ערה.

(אחלה פתיח לסטנד אפ)

דאגה על פניה.

"מה יהיה? איך נעבור את זה? כמה זמן זה יימשך?"

אני מתיישב לידה. מחבק.

יושבים בשקט. אין צורך במילים.

הכל מובן.

בחדרים ישנים שנת ישרים שלושה ילדים.

כולנו בריאים.

זה כל מה שחשוב.

משל, על "האב, שלושת הבנים והזרדים היבשים", אקטואלי יותר מתמיד.

כשכולם...

-        רגע! מה לגבי אינטרוספקטיבה?

-        נכון. שכחתי לגמרי.

אינטרוספקטיבה היא זו –

בימים כמו אלה, נבחן האדם עד כמה ערכיו אמיתיים והציר הפנימי שלו איתן.

בימים כמו אלה, כל הספרים, הסמינרים והסדנאות להתפתחות אישית ורוחנית שלקחת בהם חלק – עומדים במבחן האמת.

קל להיות "רוחני" כשהכול זורם". אך מה קורה שהזרימה נעתקת?

דארווין טען שמין שורד, הינו מין שיודע להסתגל למצב החדש.

אבל מין שמחליף את מינו, מפסיק להיות עצמו ונכחד ממילא.

הלוא, מי שפוסע במעלה ההר, לא מחליף הר בגלל רוח, גשם או סופת שלגים.

קורונה היא ברכה!

קורונה היא מראה דרכה משתקף "האני" האמיתי.

כמה אומץ יש לך להתמודד עם מה שאתה רואה, זו כבר שאלה אחרת;

וכשתביט ל"עצמך" בעיניים, יעמדו בפניך שתי אפשרויות:

      א)     זהו "אני" וזו האמת שלי – ממשיכים במעלה ההר. הפסגה היא מעל לעננים.

      ב)     כל מה שחשבתי ש"אני", זה בולשיט – אני מטפס על ההר הלא נכון.

ופעולה אחת בלבד – לחזור לשולחן העבודה שלך בין אם לעדכן מסלול או לשנות אותו לגמרי...

תנצלו את הקורונה.

ביום מן הימים, חלקינו ניזכר בה כ"בדבר הכי טוב שקרה לי";

זהו.

נגמרו המילים.

רגע מתאים לסיגריה.

תהיו טובים.