28 בנובמבר 2020

 

בחיי שלא התכוונתי!
באמת, רציתי להחזיק עד הסוף ולגמור הכי חזק שאני יכול... פשוט, לא התאפקתי.
מצטער.

מדובר בריצה.
תכננתי לרוץ את החצי השלישי שלי ב- 05/02/2021 מרתון ארץ ים המלח Dead Sea Marathon

אני עדיין ארוץ אותו...

אמרתי לעצמי שאשייט סביבות 14-16 ואז, בפברואר אמשוך עוד קצת ו... זהו. עוד חולצה לאוסף, מדבקה לרכב, זיכרונות ללב.

היום, לא החזקתי את עצמי.
לא היה משהו מיוחד. אפילו לא אכלתי. תכננתי שעה, שעה וחצי גג!
שמתי ג'לי בכיס - "למקרה ש" ויצאתי.

אפילו סוללה בשעון לא הייתה.
רצתי לפי הערכה של קצב 6 - בפועל זה בערך 5.45, כך שהערכה די מדויקת.

ואז, אני לא זוכר מתי, זה פשוט "הקליק";
משהו במוח ננעל - "היום!"
פאק! אבל למה?!
ככה! - ענה לי המוח. - סתום ת'פה ותזיז את הרגליים!
איזו ברירה הייתה לי...

 ריצה אינטואיטיבית
כתבתי עליה לא פעם.
זו שמה של "שיטה", אם תרצו - למרות שלא אני המצאתי אותה - שלי.
אני רץ לפי רגש.
רגש יותר חזק ממוח.
שלוש פעמים רציתי לוותר --> המוח. עם כל הטיעונים שלא היו מבישים בג"צ.
שלוש פעמים המשכתי --> הלב, שידעה שהכל טוב. פשוט תמשיך.
אז המשכתי.

בפועל, עשיתי בין 21 ל- 23 ק"מ - לקחתי עוד 12 דק' JUST IN CASE עם כל עצירות המים-פיפי שבדרך...

 ה"קטע" הוא שאני לא רץ
באמת.
לא מתאמן, לא משקיע, לא מקדיש.
פשוט רץ... פעם בשבוע... בשבת... "גונב" זמן לפני ילדים.

יחד עם זאת, לא נפצע ומתאושש עם כל נפח האימונים - כמעט על בסיס יום-יומי שלי..
איזה אימונים?
מייס וקטלבל.
זה מה שיש בסלון.

זה היופי של הגישה (הנה, שם מתאים הרבה יותר) האינטואיטיבית - תתחבר, לא לבלוטוס' אלה לתדר של המנוע בצידו השמאלי של החזה, וסע...

אני פונה לאנשים שלא רצים.
ש"בטוחים" שזה לא בשבילם.
ש"שהם" לא יכולים.

זה לא אתם.
זו הדרך בה ניסיתם או שמכרו לכם ש"צריך" לעשות.
מי שאין לו רגליים - לא יכול! פייר.

כל השאר = עניין של בחירה + מאמן + תהליך.

קיצור, שימו נעליים ו.. כבר תבינו בעצמכם.


פרסום תגובה

Whatsapp Button works on Mobile Device only

Start typing and press Enter to search