-
אבא, מה זה אגו?
-
אגו זה מה שנמצא בין חתולים וכלבים.
-
לא הבנתי.
-
מה ההבדל בין חתול לכלב?
-
עלויות אחזקה?
-
נכון. מה עוד?
-
גודל. שיער. ריח.
-
מצוין. מה עוד?
-
עם כלב צריך לטייל. חתול מסתדר לבד. לא יודע...
-
מצוין! עכשיו תחשוב פנימה. תחשוב תכונות שלהם.
-
כלב תמיד שמח לראות אותי, מגיע כל פעם שאני קורא לו.
וחתול... הוא עצמאי כזה; מגיע מתי שהוא רוצה. שורט. אי אפשר לשחק אתו מתי שבא לי.
-
נפלא! ביניהם נמצא האגו.
-
מה? איך? איפה ביניהם?
-
בהבדל שלהם, חמוד.
בזמן שכלב מגיע כל פעם ש"אני רוצה", חתול מגיע מתי שהוא מגיע גם אם
"לא בא לי" וזה מה שיש. כלב עדיין מקשקש בזנב גם אם בעליו מכה אותו.
החתול – שורט אותו בלי "רחמים".
כלב – מסמל את
האדם.
חתול – את החיים.
-
אבל אבא, כלב נאמן יותר מחתול. הוא מציל ילדים ומגן על הבית. הוא עוזר
לאנשים עיוורים. קראתי פעם שכלב הציל את בעליו מדוב ומת בעצמו.
-
אמת, בן. כלב הוא חייה מדהימה! החבר הכי טוב ונאמן של האדם. אבל אנחנו לא
מדברים על הכלב, חמוד. אמרתי לך – אגו נמצא ביניהם. שאלת אותי – תקשיב עד הסוף.
-
סליחה הבא.
-
כלב - "אגו", זה כל מה שמתחיל ב"אני" – אני רוצה,
אני קורא, אני דורש וכו'.
חתול - "החיים", זה כל מה שקורה לך מבלי שמישהו שואל אותך, מתייעץ אתך,
מזהיר אותך, מתחשב בך.
חתול מסמל את הספונטניות. מלמד לקבל את הדברים כמו שיש. להנות מהם כשהם מתרחשים.
להרגיש אותם ולפעול בזמן שהם קורים.
-
זה כמו שאתה נוהג ומלמד אותי תרבות נהיגה. אתה רואה נהג לא תרבותי וישר
עושה משהו.
-
בינגו!
האם אני עוצר באמצע הכביש ומתחיל להתלונן שלא ככה תכננתי? שעכשיו "לא מתאים
לי"? למה לא הזהירו אותי והכינו אותי?
-
לא אבא. אבל אתה מקלל לפעמים;
-
(צוחק
בקול) חכה-חכה. אני רוצה לראותך נוהג...
הבנת?
-
אני חושב... זה כמו שאני מתעצבן שאני לא מצליח לנצח במשחק. אני מתעצבן
וכועס על הטלפון.
-
ו...
-
ואתה תמיד אומר: "שטלפון הוא רק טלפון". שאין לו שום דבר אישי
נגדי ושאני בעצם כועס על עצמי אבל מוציא את זה...
האא, רגע!
חתול מלמד אותך לא להוציא את זה עליו, כי הוא שורט בחזרה.
-
זה בכיוון. תמשיך...
-
כלב מגיע כל פעם שבא לך ואתה קורא לו.
אבל אתה לא יכול לנצח במשחק כל הזמן.
חתול הוא חתול כמו
שטלפון רק טלפון.
הוא לא נגדך. זה לא אישי.
הוא פשוט חתול.
***
חיבקתי את ניקיטה חזק-חזק!
בגיל 9, אינטואיטיבית, הוא הבין את
"הדרך" – זן – וביטא את מה שאי אפשר לבטא, בדרך היחידה שאפשר לבטא זאת –
שפה של ילד.
משפטים שלכאורה אין ביניהם קשר והגיון. אבל רק לכאורה.
לא אמרתי מאום.
לא ספרתי לניקיטה, שמה שהוא הבין בגיל 9, אנשים
בגיל 90 מתקשים לקבל.
לא אמרתי לו, שלקראת גיל 16 הוא ישכח את אשר ידע,
ויצא למסע שייקח כמה שייקח, לגלות זאת מחדש.
הרי בסופו של דבר, איזה אבא ירצה להרוס לבנו את
המסע הכי מרתק בעולם?
מיאו. הף-הף.
הוסף רשומת תגובה